החלטה בתיק בר"ע 3335/07

בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש לתשלום שוויה של עבודת דפוס שביצעה עבורו. המבקש התגונן נגד התביעה בטענה, כי נמצאו פגמים רבים בעבודה, ואף הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לו, לפי הטענה, בשל הפרת התחייבותה של המשיבה כלפיו.

ביום 23.4.07 מינה בית משפט קמא כמומחה מטעמו בתחום הדפוס והכריכה את מר אודי (יהודה) אוחנה. תפקידו של המומחה היה לבדוק את טענות הצדדים ביחס לאיכות העבודה שביצעה המשיבה עבור המבקש.

ביום 13.6.07 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה לפסילת המומחה, בשל כך שבחודש ספטמבר 2005 ביצע שתי עבודות דפוס עבור המשיבה או במימונה.

לבקשת בית המשפט הגיב המומחה לבקשה. במכתבו מיום 23.7.07 נאמר, כי בעבר ביצעה חברה בה עבד כשכיר עבודות דפוס עבור חברה אחרת. לימים נמכרה אותה חברה למשיבה, ואילו המומחה הקים חברה לתעשיות דפוס. בימים 8.5.05 ו-14.9.05 ביצעה החברה שבבעלות המומחה הדפסות חוזרות עבור אותה חברה שהמשיבה רכשה. מאז לא היו קשרים עסקיים בין המומחה או החברה שבבעלותו לבין המשיבה. המומחה הוסיף, כי " גילוי נאות זה הועבר על ידי למייצגי הצדדים". עוד ציין, כי " נהיר הדבר, כי אם היו לי קשרים עסקיים עם חברת כתר, הייתי ממאן מראש, להופיע כעד מומחה בעניינה, שהרי הדבר היה מהווה ניגוד אינטרסים, ובבחינת חוסר הגינות".

בית המשפט דחה את הבקשה לפסילת המומחה, בציינו שאין בסיס לבקשה " היות והמומחה הבהיר, הבהר היטב, במכתבו מיום 23.7.07 כי לא היה לו כל קשר עסקי קודם עם התובעת ואינו מכיר את מנהלי החברה".

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני, בה חוזר המבקש על הטענה כי לנוכח קשרי העבודה הקודמים בין המומחה למשיבה, יש לבטל את מינויו.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מחליטה לדחות את הבקשה מבלי לבקש את תשובת המשיבה, על פי הסמכות האמורה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

בית משפט קמא פעל על פי הסמכות המוקנית לו בתקנה 130 לתקנות ומינה מומחה מטעמו לבחינת טענות הצדדים. בית המשפט בחן את השגותיו של המבקש על המינוי ומצא שאין בהן כדי להצדיק את פסילת המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו. המדובר בענין המסור לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר בית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בו אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת. ענייננו רחוק מלהימנות על אלה. הקשר העסקי בין המומחה למשיבה הוא קשר עקיף, אשר התקיים באורח חד פעמי לפני יותר משנתיים. נתון זה אינו מקים כל עילה לפסילת המומחה, וצדק בית משפט קמא בדחותו את הבקשה.

בהקשר זה יש להזכיר, כי נפסק פעמים רבות שעל בית המשפט לצאת מן ההנחה, כי מומחה שמינה יעשה מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר, על פי מיטב כישוריו, נסיונו ושיקול דעתו. לפיכך, הכלל הוא שחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט לא תיפסל בנקל, אלא רק אם שוכנע בית המשפט כי נפל בה פגם היורד לשורש הענין, כגון פגם בשיקול דעתו המקצועי של המומחה, פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה (ראה: רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה, החלטה מיום 14.3.04). כך, דחה בית המשפט העליון בקשה לרשות ערעור בעניינו של מומחה רפואי שנטען לגביו כי נהג במשוא פנים במבקש בשל כך שהכין בעבר חוות דעת עבור המשיבות (רע"א 2600/04 בנא ג'וני נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 30.8.04, מפי כב' השופט ריבלין (כתוארו אז); וראה במיוחד: רע"א 7232/06 לויה נ' שירותי בריאות כללית, החלטה מיום 11.1.07). עוד נדחתה בקשת רשות ערעור בעניינו של מומחה העובד כרופא ראשי ברשת מרפאות המיוצגות על ידי המשרד בו מועסק ב"כ המשיב (רע"א 1548/06 אטיאס נ' ד"ר בלכנר מריאן, החלטה מיום 20.4.06, מפי כב' השופט ריבלין). כן הם פני הדברים גם בענייננו, ומקל וחומר.

סיכומם של דברים. אין כל עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את הבקשה לפסילת המומחה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב בכסלו תשס"ח (22 בנובמבר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.